מאי 2006 – ינואר 2007
באופן עקרוני, היה יורי אדם בריא ובעל סיבולת גופנית גבוהה. עבודה אינטנסיבית של 12-14 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, היתה עבורו סדר יום רגיל.
אך יש להניח כי המאמצים, המתחים והלחצים, הכרוכים בעבודה בעולם הפוליטי, הביאו עם הזמן להחלשות מערכת החיסון. בנוסף לכך, יורי היה מעורב רגשית, בצורה יוצאת דופן, בארועים הקשורים בתהליך ההתנתקות בקיץ 2005.האירועים הללו הביאו למשבר רגשי עמוק שבעקבותיו, כך הוא סבר, התפתחה מחלת הסרטן בגופו.
בחורף 2006 החלו מטרידים אותו כאבי ראש חזקים, אך בשל מערכת הבחירות הסוערת שהתקיימה באותה תקופה, לא מצא יורי זמן לערוך בדיקות ולטפל בכאבים. במהלך החודשים הבאים חל עיכוב נוסף בזיהוי המחלה, משום שהרופאים אליהם פנה סברו שמדובר במחלת הסינוסיטיס.
רק במאי 2006 אובחן גידול סרטני במערות האף וערב הניתוח הדחוף, נמצא כי התפתחו גרורות במקומות נוספים בגוף.
מיד הוחלט להתחיל בטיפול כימותרפי, אך יורי לא הסתפק בכך וביוזמתה ועידודה של לנה פנה לטיפולים משלימים רבים כמורייקי, דמיון מודרך, הומיאופטיה, דיקור, תזונה ועוד. זאת, בנוסף למערכת תמיכה מקיפה מצד המשפחה והחברים, שלא משו מצדו וליוו אותו בכל התהליך, מרגע גילוי המחלה.
מרגע שנודע ברבים דבר מחלתו הוצפו ביתו ומשרדו של יורי בכנסת באלפי הודעות תמיכה מאזרחים בארץ ובעולם כולו, שנתנו לו כוחות להיאבק וחיזקו את רוחו.
לאחר מספר טיפולים ספור חלה נסיגה משמעותית בגידולים ותחושת אופטימיות מילאה את המשפחה.
בקיץ 2006, לאחר 36 שנות נישואים, החליטו לנה ויורי, לראשונה בחייהם, לעמוד תחת חופה כשרה (הם נישאו ב- 1970 בחתונה אזרחית ברוסיה). האירוע המרגש התקיים בירושלים בביתם של חברים קרובים, בנוכחות בני משפחה וחברים.
לאחר החופה, נסע הזוג הטרי לירח דבר שני בארה"ב, שכלל גם השתתפות בסדנת תמיכה מיוחדת לחולי סרטן.
באוקטובר, לאחר החזרה מארה"ב, הורע מצבו של יורי, והוא המשיך בתכנית הטיפולים. למרות החרפת המחלה, החליט יורי, בנחישות רבה, להגיע למושב החורף של הכנסת ולהמשיך בפעילות עד כמה שיכל.
בעקבות ההדרדרות במצבו אושפז יורי בתחילת דצמבר במחלקה האונקולוגית בביה"ח הדסה עין כרם. גם בימי שהותו בבית החולים המעגל התומך סביבו לא הפסיק. בערבים היו מתכנסים בחדרו חברים וקרובים, מנגנים ושרים, מספרים בדיחות ומעלים זכרונות.
למרות שמצבו הפיזי של יורי הורע מאוד בעקבות התפתחות המחלה, נפשו ורוחו היו חזקים עד הרגע האחרון. הוא חייך, סיפר בדיחות, שר והתפלל, עד רגעיו האחרונים.
בבוקר ה- 16 בינואר 2007 יורי עזב אותנו, כשסביבו בני משפחתו.
יהי זכרו ברוך.
